שלום לכולם
בזמן כתיבת מילים אלו עדיין לא נאמרה או נכתבה המילה אחרונה בעניין ההסכם הענפי.
ולכן ישנה אפשרות בה המציאות תגבור על סקירת הנושאים ובעיקר ישנם דברים עליהם לא ניתן לדבר בעת זו וכנאמר ע"י לא מעט ביום שאחרי. בדומה לתקופת הסכם לוקר אנו שומעים 15 חברי ענף המתבטאים קשות נגד הסכם ונגדי באופן אישי בכל מדיה, בכל כנס או קבוצת ווטס אפ כזו או אחרת.
בפגישותיי המרובות על בסיס יומי במשך חודשים רבים וגם כיום עם אנשי הענף, הרוב המוחלט לא רק בעד ההסכם אלא גם דורש להגיע להסכמה.
המשפטים המתייחסים לרוב דומם ואנשים לא מעורבים לא תופסים במקרה זה.
על כף המאזנים עומד עתיד כל אחד והרפת שלו ולכן כל אחד יוכל לבוא רק בטענות לעצמו. והשאלה היא האם נכון לתת לקבוצת ה 15- להכתיב את עתיד הענף, מילא
היו מציגים אלטרנטיבה ותכנית, להזכירכם שנה וחצי ביקשנו כל רעיון לפני שנכנסנו למשא ומתן הזה. "הרפת המשפחתית תעלם", "המכס יהרוג את הענף", "הפחתת האגורות היא תפחית את הרווח הקיים ב 50 אחוז", "לא צריכים השקעות נסתדר לבד", "מצבנו יהיה יותר טוב בנושא מחיר המטרה בוועדה לפיקוח המחירים", "לא צריך וודאות ב 2019 יהיה יותר טוב" – אלו משפטי המפתח הנשמעים בכל עבר, על מה הם מתבססים? מאיפה הביטחון הזה לומר כך ולהפחיד את האנשים בפומבי?
גניבת דעת גדולה
כתבתי בעבר התייחסויות רבות לכל הדיבורים האלו ואסכם ואומר, אין אפילו מילה אחת אמת בדברים אלו הכל גניבת דעת אחת גדולה!!
לא מעט חברים שואלים אז מה קורה פה? למה לא לקחת מושבניק? למה המושבניקים לא היו שותפים? בצוות האסטרטגי ובמוסדות התאחדות יש חברים מהמגזר המשפחתי שהיו שותפים מלאים להחלטות:
א . הליכה להסכם מוקדם.
ב . מתווה ההסכם המוצע כיום
ג . קווים אדומים של הסכם.
ראשי תנועות והארגונים היו שותפים מלאים.
אנחנו רוצים רק את טובת הענף :
במשא ומתן הממוקד בימים האחרונים לא הייתה נציגות מושבית ולא נציגות קיבוצית, כי לדעתנו בסגירת הסכם צריך להיות צוות מצומצם בלבד. אנשים טובים ויקרים כמו גיורא פווין, רחל בורשק, איציק שניידר ואנוכי, מחפשים רק את טובת הענף ולא שום דבר אחר. אנו פועלים מתוך דאגה אמיתית לענף שלנו. במו"מ התעסקנו באינטרסים של מגזר זה או אחר אלא רק טובת הענף כולו ומציאת האינטרס המשותף ברמת קושי גבוהה של שוני אדיר בין רפת לרפת. בערב ה 26.12.2017- הגענו בנושא העקרונות להסכמות ראשונות. ופה נלך לתהליך הנכון ולא למה שהתפתח באותו ערב בעת הכינוס בכפר ויתקין.
רוצה לומר כי הינו מסיימים בכמה ימים את הנייר הסכם כולו [למרות כל ניסיונות הדה לגיטימציה לא היה שום הסכם מפורט] מביאים את ההסכם למועצת התאחדות ובמקרה הרע של התרחיש ההסכם לא היה מתקבל וע"פ התקנון כל הנושא היה עובר לצוות של התנועות וחקלאי ישראל. נציג המשק המשפחתי היה מנהל תהליך אמת בתוך המשק המשפחתי כדי להחליט על עמדתו וחוזר ואומר בואו נחזור לשולחן המשא ומתן עם ששה תיקונים חדשים שיש לנו וזהו. ואז הצוות הקבוע היה יושב על התיקונים ועושים כנדרש והולכים לתיקון הסכם. ואז היינו חוזרים עם מה שהצלחנו לגבש וכל מגזר היה מפעיל מנגנון הכרעה ומכריע על עמדתו והצוות היה אומר את דברו ומה קרה בפועל כולם יודעים.
בפועל כיום ישנן הסכמות חדשות עם מחיר גבוה ועם אווירה רעה מאוד בענף ועם עתיד לא ברור, למי היה אינטרס להרוס עבודה של שנה וחצי?
למי יש אינטרס להטיל עלי דופי כאילו אני מייצג את המגזר השיתופי, למרות השקעות גדולות בהתארגנויות המשק המשפחתי ולמרות הקרדיט המגיע לי בשינוי התקנון לתת זכות וטו למגזר המשפחתי?
לכל מקום שאני מגיע, אני חוזר ואומר כי אני עובד אצלכם ולא הפוך. תפקידי לדאוג לרווחת ולפרנסת הענף וכך עשינו בכל שנותיי בהתאחדות. אמר לי חבר מושב ברמת הגולן "בסוף הכול פוליטיקה ואגו" והוא צודק.
"היום שאחרי" ידרוש חשיבה עמוקה ובעיקר מעשים יישומים, כי בלי הסכם אין זמן לפוליטיקה פנימית, התקופה הקרובה תהיה חייבת בהכרעות וכך ננהג באחריות וברצינות ובמחויבות כמצופה מארגון יציג. לסיום חברים, כולי תקווה כי נדע כולנו להגיע להסכמות ולהבנות ולהגיע להסכם שיהיה הטוב ביותר עבור כולנו.
בפרוס חג הפסח, חג החירות,
אני רוצה לאחל חג שמח וכשר לכל הרפתנים, היצרנים ואנשי הענף. כמי שמאמין בחוזקו של ענף החלב הישראלי, אני בטוח שנדע למצוא את הדרך להמשיך ולהצעיד את הענף קדימה, תוך יצירת ביטחון כלכלי ושמירה על הענף.
אביתר דותן