חוברת 408, ראש השנה תשפ"א

תגובה אחת

1. 
   ארנון אשרי הגב 3 במרץ 2021 בשעה 5:42

   תאגיד
   נתחיל אולי באמירה, תאגיד או קואופרטיב , מהלך מתבקש, אבל.
   והאבל הזה מתייחס להרכב הקואופרטיב. הרעיון של איחוד כוחות לכדי גוף בעל השפעה הוא נכון וקיים ברחבי העולם ואף פועל בהצלחה במדינות רבות, גם בישראל הוקם עוד בתחילת המאה הקודמת קואופרטיב חקלאים שידע להשיא ערך לבעליו[תנובה] אבל, אליה וקוץ בה. תנובה, או קואופרטיבים ברחבי העולם מאגדים בתוכם בעלי עניין הדומים פחות או יותר בהיקפי היצור שלהם ויש מפגש אינטרסים ואילו בקואופרטיב המדובר כעת, אלה לא מתקיימים. החיבור בין ארגון ליחיד הוא כמו החיבור בין פיל לנמלה. האינטרס של הבאת ערך מוסף לבעלים משותף לכל היצרנים , השאלה היא מה המניע שבבסיס התהליך וכלל לא ברור שכאן מתקיים שיתוף אינטרסים. נדמה שעוד לא עבר דיי זמן בכדי שנשכח את נכונות גרנות לוותר על אגורות במחיר המטרה ועל המהלך שהוביל לקבלת מתווה לוקר בו נקבע העיקרון ששכר הרפתן נתון למשא ומתן . לארגון שהרפת בו היא עוד פריט בתמהיל הכלכלי והרצון שלו לשאוב את מירב אמצעי היצור לתוכו, ויתור על אגורות ספורות במחיר המטרה [כשברור שהן יכולות להגיע רק משכר הרפתן שכן כל יתר המרכיבים במחיר המטרה קשיחים ולא ניתנים לפגיעה] אינו דבר בעייתי כל עוד יתר המרכיבים בשרשרת הערך ממשיכים להביא תשואה נאותה, אצל המושבניק, כל פגיעה בשכרו זו שאלה קיומית של להיות או לחדול, ראינו כולנו את תנועת חיסול הרפתות המשפחתיות עם קבלת מתווה לוקר[בוודאי יהיו שיאמרו שזה היה קורה בכל מקרה, אולי, אבל לוקר האיץ את התהליך ולמעלה ממאה וחמישים רפתות משפחתיות התחסלו באותו המהלך] כשאומרים חיבור בין מושבים לקיבוצים, אז קיבוצים ברור מהם, ארגונים אזוריים שמנהלים את המהלך , כשאומרים מושבים, אין בזה בעצם כלום היות ואין " מושבים". מטבע בריאתו, מושבניק הוא הארגון של עצמו, כלומר אין איזו התארגנות על שמקבלת החלטות באופן מאורגן ומכך יוצא שרעיון הקואופרטיב הזה הוא חיבור בלתי אפשרי בין מושבניק לארגון.
   לא בכדי נבחרו מי שהובילו את ההתאחדות בשנים האחרונות להוביל את המהלך, בסופו של דבר הם שליחיו של ארגון שמטרתו היא לרכז מאמץ של הארגונים ששלחו אותם להוביל את ענף החלב להתרכז תחת שליטתם. הדיכוטומיה הזו בין ארגון לבין הפרט אינה ניתנת באמת לישוב ולכן כל הכדאיות מבחינת המושבניק מוטלת בספק שכן מה יהיה כוחו בתוך ארגון שמראש הוא נכנס לתוכו כנחות מבחינת יכולת ההשפעה שלו על קבלת ההחלטות. ההתנגשויות שאפיינו את השנים האחרונות [ועד הרפתנים] בין שני הצדדים בהתאחדות נבעו מהשוני המהותי בתפיסת הענף . קואופרציה יכולה להתקיים בין דומים, לא בין ארגון לפרט ולכן כפי שכבר הועלה הרעיון בעבר, יכולה להיות רק אפשרות ,אחת קואופרטיב מושבי ומקביל קיבוצי, שמשתפים פעולה נקודתית . בנוסף, גם בקואופרטיב כפי שהוצע מתקיימת דיכוטומיה נוספת, מחד, השאיפה של ארגון כזה היא למקסם את היכולות ולהביא למחיר גבוה ככל הניתן עבור ליטר חלב, מאידך כבעלי מניות בתנובה, מעוניינים להביא למחיר הנמוך ביותר לליטר הנרכש מהיצרנים. לכולנו ידוע שמחיר המנה הוא המרכיב הכבד בהוצאות הרפת והיה מתבקש שקואופרטיב שכזה מהיותו גדול ומשמעותי, יהיה זה שייבא את הגרעינים במחיר הנמוך ביותר לבעליו, אבל יבוא הגרעינים כבר תפוס ע'י חלק מחברי הקואופרטיב ועל הנתח זה לא יוותרו למען שותפיהם . כלומר פרט לריכוז מכסות החלב תחת גג אחד [דבר שיעניק כוח לארגונים הקיבוציים] אין באמת כל ערך מוסף למושבניק .ועוד נקודה. והיה והקואופרטיב יגיע למסקנה שיהיה זה נכון עבורו לרכוש מחלבה[ מהיותו גדול יצרני החלב] הרי ברור שזו השקעה כבדה, לארגון הקיבוצי, אין קושי להתארגן מבחינת גיוס הכסף ןזה בוודאי לא יהווה כל שיקול אצל חבר הבודד בקיבוץ, ואילו המושבניק שיידרש להכניס את היד לכיסו, לא יהיה מסוגל לעמוד בזה , הארגון כמובן יציע את עזרתו במתן הלוואה שתוחזר מהכנסות עבור החלב. כך יהפוך היצרן המושבי לבן ערובה שגם על צרורו הדל, תהיה משקולת ובסופו של דבר, רוב המושבניקים יפלטו מחוסר יכולת. ולכן באם רוצים להקים קואופרציה, הרי שזו יכולה להתקיים רק כשיש זהות אינטרסים.

השארת תגובה

ביטול