את שמואל בלברמן (שמיל) מיותר להציג, הרפתן הוותיק מניר יצחק, נחשב לאחד מהמוכרים בקרב אנשי הענף. בשיחה גלויה, הוא מדבר על החששות, העתיד והתקוות. שמיל, רכז התארגנות הרפתות ברמת הנגב גאה לומר כי "הביצועים שלנו הוכיחו כי אנחנו רמה אחת מעל כולם". בכנס הרפתנים שנערך ביד מרדכי החשש מהעתיד לבוא היה לשיחת היום, כמו גם האמונה הגדולה בענף ובעתידו הכלכלי. שמיל מזהיר כי ביטול המכסות יביא לקריסתם הכלכלית של הקיבוצים על כל המשתמע מכך.
בתחילת דבריו אומר שמיל בסיפוק גדול "שנת 2015 הוכיחה שהאזור שלנו, הן מהבחינה המקצועית וכלכלית, אנחנו ברמה אחת מעל כל הארץ. מבחינה מקצועית, אפשר לראות את זה באחוזי התעברות ופוריות שהם ברמה אחת מעל כל השאר וגם בתנובת חלב לפרה שהם בעצם המדדים החשובים ביותר בענף. אנחנו עברנו שנה קשה מאוד במהלך מלחמת צוק איתן ואני שמח לומר כי בשנת 2015 המצב חזר לקדמותו וזו בעצם גדולת הרפתנים, מנהלי הרפתות ובעלי המקצוע התומכים".
הבעיות הגדולות ביותר?
"הבעיה הגדולה ביותר ממנה אנחנו חוששים בפריפריה, זה ביטול המכסות. לנו בפריפריה ענף הרפת מהווה כ-20 אחוז מהכנסות הישובים וכל פגיעה בענף תהיה פגיעה קשה מאוד בישוב".
אתה חושב שיבטלו?
"עד 2019 לא יגעו בנו, אני מדבר על טווח רחוק יותר וכיום זו בעצם הבעיה הקשה ביותר בענף כי במצב כזה בלתי אפשרי לתכנן את העתיד וזה פוגע קשות בהשקעות עתידיות, כי חוסר וודאות מייצר חששות כלכליים ולא מאפשר מבט קדימה".
אך יש פגיעה מתמשכת ברווחיות?
"ברור, משנה לשנה הרווחיות נשחקת יותר ויותר וזה בגלל מתווה לוקר שמצד אחד שמר על המכסות אבל שחק אותנו לגמרי במחיר המטרה".
מה עושים?
"נלחמים. מבחינה פוליטית, אין לנו איזו כתובת פוליטית שיכולה לעזור לנו. מה עושים? נלחמים, מתבצרים בכל הגזרות. מפעילים את כל האמצעים העומדים לרשותנו, אנחנו נלחמים כאן על הבית, הפרנסה והעתיד שלנו, זו לא סתם מלחמה של מפונקים, יש כאן חשש כבד מהעתיד".
מועצת החלב ההתאחדות?
"הייתי מצפה שיעשו מה שהם עושים עכשיו ובעיקר לשמור על הענף מתוכנן וכמובן למצוא פתרונות יצירתיים בכדי לשמור על הענף כמו יחסי ציבור, תכנית שלנו על ענף החלב ועוד, העיקר לא לשבת בשקט ולא לפחד כלל".
ומה בנושא הייבוא?
"תשמע, גם בזה צריך להילחם ולהגיע להסכמות ולהבנות בנושא זה כמו במתווה לוקר, לא תהיה לנו ברירה אחרת ודבר שני, לדאוג לייצוא, זה יכול להיות סוג של פיתרון. בסופו של דבר אפשר להגיד כי הצרכן הישראלי שמר אמונים לתוצרת כחול לבן ואני מקווה שכך יימשך".
מה עם המחסור בכוח אדם?
"תשמע, זו הבעיה מספר 1, אפילו לא עניין המכסה, אלא נושא כוח אדם, רפתות נסגרות כי בעיקר אין בן ממשיך. הבעיה של כוח אדם היא קריטית, אנשים לא באים לעבוד בחקלאות וזו הבעיה לדעתי מספר אחד. ענף הרפת הוא ענף מצליח ביותר ולכן אנחנו מנסים להחזיר את הצעירים לעבודה ברפת".
איך זה להיות רפתן במציאות כזו?
שמיל מחייך "זו דרך חיים, אם אתה לא באהבה אין לך מה לבוא. חלב רק עושים באהבה, אחרת זה לא שווה".
מה היית אומר לשר האוצר ושר החקלאות?
"הייתי אומר לשר האוצר כי אני חושב שצריך להחריג את רפתות הנגב ועוטף עזה משאר הארץ. אנחנו נמצאים בפריפריה הרחוקה ומוכת האבטלה, עם איומים בטחוניים בלתי פוסקים. הרפת מהווה מקור פרנסה חשוב במושבים ובקיבוצים, הרפת מהווה למעלה מ-25 אחוזים מהכנסות הקיבוצים, אין לנו נדל"ן או מרכזי קניות, אנחנו חיים מהרפת, חקלאיים הרוצים להמשיך לעבוד בחקלאות. האזור שלנו עבר 3 מלחמות קשות וענף הרפת הוכיח מעל כל ספק כי זה העוגן המרכזי לכלכלת הישובים. ענף הרפת לא מפרנס רק את הרפתנים, למשל מחלבת טרה בנתיבות, מעסיקה קרוב ל-500 מתושבי הפריפריה, נתיבות, שדרות ואופקים, לא מדובר כאן רק על הקיבוצים. זה ענף רווחי וכלכלי וחייבים לשמר אותו, כי בסך הכל יש ביקוש ויש איכות ואסור לפגוע בענף".
רפת יד מרדכי
הוקמה ב-2005 7.5 מכסה מיליון ליטר , כ-670 חולבות, 20 אנשי צוות, מכון חליבה של scr 48 עמדות, שודרג ב-2012. לאחרונה, נחנכה סככה מרחבית גדולה ל-240 פרות בהשקעה של 4 מיליון, כולל חצרות צינון. דגני "כעת אנו משתתפים בפיילוט טיהור שפכים ומחכים לתוצאות, נכון לעכשיו המתקן עובד טוב, גם כאן השקענו מאות אלפי שקלים".
איתמר דגני מרכז רפת יד מרדכי:
"המדינה פשוט לא רוצה לעזור".
כנס הרפתנים נערך ברפת השיתופית, של קיבוצי יד מרדכי וברור חיל המנוהלת על ידי איתמר דגני, חבר קיבוץ יד מרדכי. זו נחשבת לאחת מהרפתות האיכותיות ולמרות העתיד הלא ברור, ההשקעה נמשכת. אך דגני לא אופטימי, תוקף חזיתית את הממשלה ואומר "הם מובילים אותנו לעבר התהום"
איך היית מתאר את מצב ענף היום?
"על פי תהום לדעתי, אנחנו הולכים לשם עם עיניים קשורות, המדינה לא רוצה לעזור, אף אחד לא רוצה לגעת בנו, קשה להתפתח, אין עתיד במצב הזה. אני רואה את המנהלים סביבי, כולם הולכים ומזדקנים ואני לא רואה את הצעירים הבאים לעבוד בענף הזקוק למחויבות גדולה. ואם תוסיף לזה את החשש מהמלחמה הבאה, הרי שתקבל תמונת מצב עגומה. לי אישית כבר אין כוח להילחם, אך ככה זה בכל ענף החקלאות, זה לא מעניין אף אחד, הפכנו לאוייבי הציבור ומבחינת הממשלה שיביאו חלב משוויץ. תראה מה קורה בשאר הענפים בחקלאות, הרס שיטתי ומוחלט בשם יוקר המחיה אך מי שבעצם מרוויח זה לא הצרכנים אלא היבואנים והטייקונים".
מדובר הרי בענף מאוד מצליח, איך אתה מסביר את המצב ?
"את המדינה זה לא מעניין, בטח לא שאנחנו קיבוצניקים, את שר החקלאות אנחנו לא מעניינים ומבחינתם לסגור את החקלאות ושכמה טייקונים יתעשרו וכל השאר לא מעניין אף אחד. מחיר החלב הוא נמוך ביותר אך זה לא מגיע לצרכן, כך גם בכל ענפי החקלאות.
זוהי ממשלה אנטי סוציאלית של ממשלת ביבי וכחלון. מאוד מאוד עצוב לי, מתרחש כאן הרס מוחלט של ענף החלב ושל כל ענפי החקלאות. כל הערכים עליהם גדלנו והתחנכנו, הכל נהרס. אך זה לא רק החקלאות, תראה מה קורה עם הקשישים, בחינוך, ברפואה, אני אולי פסימי אך קשה להיות אופטימי לאחרונה. אנחנו פשוט לא שייכים למחנה הפוליטי הנכון. אתה יודע מה יקרה בסוף, לא יהיה מספיק חלב, המחיר יטפס לשמיים ואז שוב, הטייקונים ירוויחו. צר לי לומר אך משרד החקלאות פשוט שונא חקלאים, אולי אם היינו גרים ביהודה ושומרון היו מתייחסים אלינו אחרת. זה פשוט אבסורד".
זיק של תקווה?
"לא יודע מה להגיד לך, אני לא אופטימי, הענף עצמו ממש בקריסה, אפשר להציל אולי אם רק היו מורידים קצת לחצים מאתנו, הרי יש כאן ענף מדהים המעסיק עשרות אלפי אנשים. והולכים פוליטיקאים ובמחי יד הורסים".
ניסיתם להגיע לשר החקלאות, למנכ"ל?
"איפה אני והוא נפגשים, שמעתי אותו בתקשורת, התהום בינינו עמוקה. אני לא מהצד הנכון של המפה ולכן אנחנו לא נספרים, לא על ידו ולא על ידי אף אחד בממשלה".