יהודה וינשטיין נולד בארגנטינה ועלה לארץ בגיל 15, ישר לקיבוץ כברי, לאחר קליטה מזורזת ("אז לא היו מענקים לעולים", מחייך וינשטיין) לימוד עברית באולפן ויציאה ללימודי אלקטרוניקה, גיוס לנח״ל, אז הגיע קיבוץ גזית שם הכיר את שרה, האישה שאיתו. השניים התחתנו ולשניהם 3 ילדים ושבעה נכדים. יהודה: "הפגישה עם שרה שינתה למעשה את נתיב חיי, שרה בת מושב בני דרור ואנחנו התקבלנו לחברות ושם החל סיפור האהבה שלי עם הרפת. נדבקתי בעניין חזק ויצאתי ללימודי רפת ומאז אני בענף".
מושב בני דרור היה בזמנו מושב שיתופי ויהודה נותר ברפת במגוון תפקידים, מנהל הרפת, מרכז משק ובסוף שנת 90 עזב הזוג את בני דרור והצפין עד לכפר בלום. וינשטיין "כמובן שהגעתי לרפת ותוך מספר חודשים הפכתי למנהל הרפת. מאז 26 שנים אני מנהל את הרפת".
ספר לי על התקופה בבני דרור
״זו היתה רפת קיבוצית לכל דבר ומבחינת עבודה הרפת נוהלה כרפת קיבוצית. צריך לזכור כי בזמנו המושב השיתופי התנהל כקיבוץ חוץ מלינה וארוחות וגם התגמול האישי היה שונה, משכורת אחידה לכל בני המשק. ברפת של אז היה מכון חליבה עם 6 עמדות, חולב אחד, 160 חולבות, 2 חליבות שכל חליבה כחמש שעות, עולם אחר והיה צריך להיות בעל מוטיבציה גבוהה לעבוד ברפת״.
מתי החל בעצם השינוי?
״השינוי החל בסביבות שנת ה 80- כאשר התחילו לדבר על השתתפות המדינה בשינוי פני הרפת וכאשר רצו להשיג שתי מטרות, טיפול בטיב החלב והעברת הרפת לסטנדרטים
גבוהים יותר בכל התחומים. ברגע שהחלה הרפורמה בענף בשנת 98 הענף בעצם התחיל לשנות את פניו. התחלנו לראות איחוד רפתות בסקטור הקיבוצי בעיקר, השתתפות
המדינה היתה עד לגובה של 50 אחוז בגובה ההשקעות בענף, כולל איכות הסביבה שלמעשה היווה את אחד הגורמים העיקרים שדחף את הפיתוח וההשקעות ולמעשה הוא הכתיב
את הקו. אני מדבר על תקופה של סוף שנות ה-90״.
ואז הגיע המשבר?
הרפתן הוותיק מפתיע באמירה אחרת על היחסים בין הקיבוצים והמושבים ונותן את הזווית שלו לעניין ״תראה, כוונות על ביטול המכסות זה בגדר חלום של נערי האוצר מתחילת שנות האלפיים. אבל בעצם עיקר ההתדרדרות בענף מבחינת התייחסות המוסדות, ניתן לראות מאז המחאה החברתית. הממשלות פשוט מעיזות יותר להיכנס בנו בכל רגע שאפשר.
למזלנו הרב, השותפות שיש לנו עם הסקטור המושבי בנושא מכסות החלב, שומר במידה מסויימת על התנועה הקיבוצית מפני פגיעה נוספת. הקיבוצים לא ממש אהודים על הממשל וזה לא סוד. במשך שנים הקיבוצים נתונים במאבק מתמשך מול נערי האוצר״.
ווינשטיין "חשש מסגירת רפתות בקיבוצים המבוססים"
יהודה ווינשטיין הוא אדם מדור אחר, איש עבודה, ליבו ופיו שווים, מדבר לאט ובשקט, גם כשהנושא כאוב ועצוב, הוא לא ירים את קולו, לא יתלהם. הוא זוכר את מה שהיה אך אין בו כמיהה לעבר או נוסטלגיה לימים עברו. אדם מפוכח המביט לעתיד ומבין כי מה שהיה לא יהיה עוד. מרומי גילו הוא אינו חושש למתוח ביקורת על מדיניות הממשלה בנושא החקלאות אך כבני דורו, הוא עושה זאת בחן ובצניעות ובאהבה גדולה לענף ולאנשים העוסקים בו.
מה לשיטתך הבעיות הגדולות ביותר בענף?
״הבעיה הגדולה ביותר שאני רואה כיום, זה שהקיבוצים החזקים והמבוססים יגיעו למסקנה כי הרפת לא משתלמת כלכלית כי צריך הרבה ציונות כיום בכדי להחזיק רפת. הירידה המתמדת ברווחיות הענף מביאה לא מעט משקים למחשבות על סגירת רפתות וזו בעצם הבעיה. ושלא יהיה למישהו ספק, הצרכן לא ייהנה מסגירת הרפתות, והממשלה פשוט גורמת לפגיעה באחד מהענפים המתקדמים בארץ. תראה, קח את שוק הבשר, הרי כיום היבוא פתוח לגמרי, אתה רואה את מחיר הבשר והסטייקים יורד? ממש לא". יהודה נשמע מאוד רציונלי כשאומר ״אני טוען כי הכשרות כיום הינו גורם מייצב בענף מבלי להתכוון. זוהי שותפות בלתי מדוברת בין החרדים לקיבוצניקים. הרי הדתיים לא יסכימו לייבא חלב מחו״ל ותנובה למעשה נכנעת לסקטור הדתי בנושא הכשרות ואנחנו חייבים לשתף פעולה עם הדרישות שלהם בנושא. אני לא מכיר כיום קיבוץ אחד, שלא ייעתר לדרישות שלהם, זוהי המציאות החדשה. זה מה יש והאידיאלים התחלפו בניהול מקצועי וחשיבה כלכלית נטו. הקיבוצים משנים את פניהם ואני לא רואה מצב שאיזה קיבוץ ימשיך להחזיק ענף מפסיד או לא מרוויח מספיק".
המציאות משתנה מול עיניך?
״נכון ואתה חייב להתאים את עצמך למציאות המשתנה, אחרת לא תשרוד כלכלית. המצב של הרפת לצערי נמצא בירידה. בזמנו חיינו במציאות אחרת של כמה נרוויח ולא כמה נפסיד והגורם הזה הולך ונעלם לצערי הרב. זה עצוב אך זה מה יש״.
איפה אתה רואה את האשמים?
האיש שכבר ראה הכל, נאנח קלות ואומר ״תראה הממשלה חושבת על פתרון הבעיות של היום כשלמעשה אין חשיבה עתידית ובמהלך הזה הם וחיסלו ענפים שלמים. תראה מה קורה בענף הדיג, הרי אף אחד לא מבטיח לך שמחיר הדג יישאר תמיד באותו מחיר אך באותה נשימה גורמים להרס הענף ולהתעשרותם של כמה יבואנים על חשבונם של חקלאים.
כיום מספרים לכולם שהחקלאי הוא הגורם מספר אחד ליוקר המחיה והרי אנחנו יודעים שהמצב לא כזה. מי רוצה לחיות במדינה שבה אין חקלאות או שכל המזון מיובא, פוגע קשות בחוזק הכלכלי של ישראל, הרי זה מטורף ואבסורדי. הציבור יבכה עוד שנים ארוכות על הרס החקלאות במדינה ואני רק מקווה שזה לא יקרה מאוחר מדי לתיקון".
"רפת כפר בלום במצב מצויין"
הדבר הראשון אליו שמים לב כשמתקרבים לרפת כפר בלום זה שאין ריח של רפת. הפתרון לדברי יהודה "אנחנו קלטרים פעמיים ביום את החצרות ולכל פרה יש 30 מ"ר". לגבי מצב הרפת מספר הרפתן ״רפת כפר בלום נמצאת במצב מצויין הן כיום והן מבחינה עתידית ויש לנו את האפשרות לייצר עוד כחצי מיליון ליטר חלב בשנה במידה ויאשרו לנו מכסה נוספת.
זוהי רפת מסודרת שהושקע בה לא מעט כסף לאורך השנים ואני מאחל למנהל החדש המשך עבודה פוריה. תראה, העובדה שהיו 11 מועמדים לרשת את מקומי אומרת משהו על מצב הרפת וכנראה שיש מי שמאמין בה ובעתידה״. מסיים ווינשטיין בחיוך קטן. גם במהלך השיחה בינינו, שחלקה התנהלה בחום אוגוסט תוך הסתובבות ברפת, עיניו של ווינשטיין לא נחו לרגע. בשניה אחת הוא קפץ לבדוק פרה רובצת, רגע אחרי הוא הלך לראות באם יש המלטה, רפתן בכל רמ"ח איבריו.
רפת כפר בלום
הרפת הוקמה אי שם בסוף שנות ה 40- . כיום בעלת מכסה של 3.65 מיליון ליטר לשנה. יהודה "אנחנו מייצרים בפועל כ 3.8- ליטר. 320 חולבות ועדר של 560 ראש. הצוות המורכב משבעה עובדים, רובם תושבי כפר בלום. המזון מגיע ממרכז מזון מילובר כפר מכבי. מכון חליבה של אפיקים 24 עמדות כמאה פרות בשעה. בשנת 2014 בוצעה השקעה של כ 2.2- מיליון שקל בסככה חדשה. את החלב אנו מעבירים לתנובה״.
הנושאים הבוערים כעת מבחינתך?
״הענף מוטרד כיום משתי בעיות עיקריות הראשונה טיפול בשפכים ונושא המכסות התכנון. זאת אומרת מה יהיה לאחר מתווה לוקר בסוף 2019 . אלו בעיות המאפילות על עתיד הענף. חוסר הוודאות זו בעיה קשה מאוד לענף כלכלי. תראה, ברגע שהרפת תהפוך לנטל על הקיבוץ אין לי ספק שהיא תיסגר. תראה מה קורה בענף הלול שם ביטלו את המכסות, מצב קשה ביותר ולא אכחיש אם אומר שגם כאן, קיימת התלבטות לגבי העתיד״.
מה לגבי פיילוט קולחין אצלכם?
״נכון לעכשיו מתבצע בכפר בלום פיילוט של חברת ׳מיגל׳ וכי״ל שכרגע הוא לא נותן תשובות כפי שאנחנו רוצים. ממשיכים להמתין כפי שההתאחדות בקשה מאיתנו ולראות מה יהיה עם הפיילוטים ואיזה פיילוט יהיה הכי מוצלח כי כיום יש שבעה פיילוטים ברחבי הארץ״.
בעד מרכז מזון עצמאי?
״תראה, אנחנו עובדים עם מרכז המזון של מילובר ונכון להיום אנחנו לא רואים תועלת כלכלית בהקמת מרכז מזון ביתי״.
ולאחר כל זה, אתה אופטימי לגבי עתיד הענף?
״אני אדם אופטימי מטבעי, לגבי הענף העניינים קצת סבוכים והעתיד יהיה טוב בתנאי שהקברניטים שלנו יידעו לנהל אותו נכון. צריך אנשים שהענף יקר להם ויודעים להביט על הענף בעיניים פקוחות ולהיות מאוחדים. היכן שהיינו ביחד, ניצחנו. המושבניקים זה בעצם הסימפטום של הענף והמראה של כולנו והעסק הזה הוא עצוב מאוד, מעבר לפן הכלכלי, יש כאן ציבור שלם של אנשים, עובדי אדמה שחיו כל חייהם מעמל כפיהם".
למה בעצם אתה פורש?
״כי אני כבר שנתיים אחרי גיל הפנסיה ומרגיש במיצוי עצמי והגיע הזמן לחיים חדשים אחרי הרפת. הגיל השלישי טומן בחובו הרבה אפשרויות״. אומר יהודה וינשטיין בחיוך.
אפשר בכלל לסכם 50 שנות רפת?
״כפר בלום היה לי לבית חם ואני מאוד אתגעגע. כיום בדיעבד, אם יש משהו שאני מצטער עליו זה שלא נעשינו חברים בכפר בלום כי כיום הוא קיבוץ מצליח. אני מאוד קשור לענף אך אין בי עצב על הפרישה ולגבי מדיניות, אני משאיר את זה לפוליטיקאים כי זה כבר לא תלוי בנו״.
אתה טיפוס נוסטלגי?
״לא, אני חי את ההווה עם שתי רגליים על הקרקע. העבר הוא יפה בכדי ללמוד ממנו אך המציאות כיום היא אחרת וחייבים להסתגל אחרת לא נשרוד״