אדי פולונסקי, מנהל רפת קיבוץ אור הנר ותושב העוטף מזה 37 שנים, בטור חדש ואישי, מיוחד ל׳משק הבקר והחלב'. פולונסקי, יביא מדי גיליון את התחושות ביישובי עוטף עזה, יספר על המציאות המורכבת, יכתוב על הענף שהוא כל כך אוהב ויתפלל לשקט וביטחון. פולונסקי שגם אחרי עשרות שנים בארץ, הוא בעל ריש מתגלגלת, חקלאי מחוספס ודעתן שאינו חוסך במילים, עדיין ממתין לחיבוק מהמדינה. בין חליבה, לאקטואליה, בין משפחה וחדשות, אנחנו כאן בעוטף רוצים רק לחיות בשקט ובשלום, שמח שניתנה את האפשרות לכתוב על המציאות שלנו, מקווה שתהנו.
ניסיון ההסדרה עם החמאס, שהחל ביום ראשון ה 26.08 לא הבהירה לנו את המצב בינינו לבין החמאס, טרם ידוע לנו מה צופן העתיד, ומה מתרחש בחדרי חדרים. מהעדכונים שאנחנו שומעים בתקשורת ומהשרים המעטים הבאים לבקר אותנו, מתברר שאף אחד, נכון להיום, לא מעורב בעשיית הסכם רגיעה מול הצד השני. לפני שנים מישהו אמר שלא משנה אם החתול הוא לבן או שחור העיקר שהוא יאכל את העכברים.
הסכם שלום נראה רחוק ובלתי אפשרי, ויתכן שלא רק אנחנו לא בשלים לזה, אלא גם הצד השני לא בשל לזה. אך עדיין, כל צעד קטן המקרב אותנו לרגיעה, ומרחיק אותנו ממלחמה, הוא צעד מבורך. אחרי 6,500 ימים של מלחמות, כל דקה של שקט היא מבורכת. נכון להיום (26.8) יש שקט ואנחנו תושבי העוטף קמים עם תחושה של תקווה. שלא תטעו, אנחנו מוכנים למצב של לחימה, ונעשה זאת כמה שיידרש, בליית ברירה. זכורים לי עדיין הימים של מלחמת המפרץ, בהם כל התושבים קיבלו הנחיה להישאר בחדרים האטומים, ואנחנו ירדנו לחלוב ולהאכיל את הפרות עם מסיכות אב"כ. לנו לא הייתה ברירה ובאופן כמעט בלתי אחראי, יצאנו קודם כל לטפל בחיות.
השינויים שבדרך
אך לא רק המצב הביטחוני מטריד אותי היום, אלא גם מצבו של הענף ממנו אנחנו מתפרנסים. חוסר הוודאות מול מצב של ענף החייב להמשיך ולהתפתח, גורם לתחושות לא נעימות.
קשה להצביע מי אשם בכך, הרי אנחנו היינו רוצים שהכל יישאר כפי שהיה- ענף מתוכנן ומחיר מטרה. אך העולם כולו הולך ומשתנה מול עינינו, ולמרות הכעס והתסכול אין לנו ברירה, אלא להיערך לשינויים המתרחשים. ייתכן שהאנשים המובילים את הענף היו צריכים לטפל בנושא ההסדר, ובנושא הטכני אבל לא פחות, גם ברגש. מדובר בחקלאים הרואים את מפעל החיים שלהם, קורס מול עיניהם, ואני מתכוון לרפתות המשפחתיות. כשאנחנו מדברים בינינו החקלאים, אנחנו מבינים מה ההשקעה, מה המשמעות של רפת משפחתית, וכמה כסף, וויתורים, ומאמץ אישי ומשפחתי הושקע ומושקע בזה. זה מכעיס, זה כואב אבל אין ברירה , חייבים להיערך לשינויים הגדולים. נכון לעכשיו אנחנו מדברים עדיין על וויתורים כואבים מאוד למען המשך תכנון בענף ומגנון מחיר המטרה. ברור לכולנו, כי הפתיחה לשוק החופשי, וביטול התכנון כבר עומד בפתח. ומכאן אני פונה לשרי הממשלה ואומר להם, שמירה על החקלאות זה שמירה על קרקעות מדינת ישראל. אם היו עושים רק שיקולי רווח והפסד, המדינה לא הייתה קמה, המוביל הארצי לא היה נחפר. בסופו של דבר צריך לעשות הכל כדי שכולנו נוכל להתקיים כאן. גם אותו חקלאי שבעיניי הממשלה הוא לא יעיל, הוא והחקלאות שלו, מפרנסים עשרות משפחות. אותו חקלאי, נאחז ושומר על אדמות המדינה מתוך רצון להתפרנס בכבוד. ללא חקלאות, ללא בטחון תזונתי, לדעתי לא תהיה עצמאות.
לקראת השנה החדשה שבפתח, מתוך הסתכלות כוללת על ענף החקלאות וכמובן על הרפת הישראלית. בואו לא נירה בתוך הנגמ"ש, אלא נתאחד כולנו, וניתן גיבוי לאלה שבחרנו ומייצגים מול הממשלה. ממשלה פופוליסטית, חסרת רגש, היוצרת מציאות כלכלית המקדשת את היבוא והתחרות החופשית, שכבר הבנו שזה לא מה שמוריד מחירים. תביטו במחירי הבשר, הירקות, אין הוזלות בשום תחום מזון ועדיין היבוא הפרוע ממשיך.
לסיום, אני שולח ברכות לשנה יותר טובה, שנת בריאות ושלום ושנת פרנסה טובה לכל החקלאים ולעם ישראל. מי ייתן ונדע ימים שקטים, שדות ירוקים וברכה בעבודתנו.