לעיתים נדירות אנחנו פוגשים אנשים המשנים לרגע את הספקטרום שבו אנו רואים את העולם. רוני כהן, נכה צה"ל קטוע שני רגליים, אבא, סבא, רפתן ואיש אופטימי באופן כמעט לא מובן, הוא בדיוק האדם שיכול לעשות זאת. מיד כשנפגשים, האנרגיה שלו סוחפת, מרגשת, הוא לא מפסיק לחייך, חיוך רחב ואמיתי גם כשהוא מספר איך עלה על מוקש וראה את רגליו מתעופפות ממנו.
האופטימיות והחיוכים, נדבקו גם לבן הממשיך שחר ושניהם ביחד מנהלים רפת משפחתית במושב אביגדור. רפת שכולה אהבה וחיוכים וכן, ים של אופטימיות. זה בעיקר סיפור אנושי נדיר, פחות סיפור על רפת ובעיות יום יומיות.
הסיפור של רוני כהן מתחיל בעצם במלחמת לבנון בשנת 82 , רוני היה מ״מ בגדוד 605 של הנדסה קרבית. גם כיום, 36 שנים אחרי, כשהוא מספר את הסיפור, הוא עוצר מדי פעם, משחיל בדיחה, צוחק צחוק מתגלגל יחד עם בנו שחר וממשיך הלאה ״ב 6.6- נכנסנו בבוקר מוקדם לתוך לבנון, היינו צריכים לפתוח דרכים לטנקים מכיוון מרג׳ עיון לכיוון נבטיה. כוח בפיקוד הסמג״ד פתח את הצירים שהיו מכיוון גשר חרדל׳ה והכוח שלנו היה צריך לבדוק את ציר הנפט. התברר תוך כדי תנועה שהציר ממוקש ואז כל התרגולת השתנתה, המח״ט שהיה מופז החליט שצריך לפתוח את הציר רגלית. בגלל אילוצים נאלצנו לרדת לתרגולת פתיחת ציר עם דקר. ירדנו מהכלים והתקדמנו לאט ועבדנו בשטח. לאחר שגיליתי איזה 40 מוקשים נגד טנקים ואדם לאורך כ 400- מטר, פתאום משום מקום הפעלתי מוקש נגד אדם ומייד נקטעו 2 הרגליים, פגיעה בעין שמאל ורסיסים ביד". רוני מספר את סיפורו הלא פשוט מבלי שמץ של עצבות או שבריר מסכנות וממשיך "היינו שישה בכוח, למזלי הרב היה בסביבה חובש מגולני, בועז שמואל שלצערי נהרג חודשיים לאחר מכן בשדה התעופה של ביירות, על הפעילות להצלתי קיבל צל״ש אוגדונר. בועז טיפל בי במסירות, חוסם עורקים וכל מה שצריך, אני בהכרה מלאה ומדבר בקשר ומעביר נתונים והוראות. הפלס קשר שלי ישראל דהרי חילץ את הכוח לאט לאט ועל כך קיבל צל"ש אלוף פיקוד ןשניהם הצילו את חיי. לקח כמה שעות טובות עד שהגעתי לרמב״ם, הייתי שבוע ברמב״ם, העבירו אותי לתל השומר, שם הייתי 11 שבועות ואח״כ הביתה״. לאחרונה קיבל רוני אות משוקם למופת ממשרד הביטחון לשנת 2018 . לכאורה עוד סיפור פציעה קשה ממלחמה קשה שגבתה מחיר קשה מנשוא. אך מבחינתו של רוני כהן "היה לי מזל, הנה אני כאן, חי והפרוטזות לא עושות בעיות" צוחק בקול רועם.
איך שומרים על מצב רוח אופטימי שכזה, יש איזה כדור מיוחד, גם אני רוצה?
רוני מחייך ״תשמע כשהייתי בבית חולים, לקחו את כולנו לפסיכולוגית שהיתה אישה יפה מאוד וכל המחלקה חיילים צעירים שרק חיכו להגיע אליה. היא היתה קוראת לחיילים לפגישות קבועות אליה שהיו בעצם שיא בלוח הזמנים של הפצועים. לי היא קראה רק פעם אחת, הבנתי מה היא רוצה להגיד לי "אולי הפציעה סובבה לי את הראש" ואמרתי לה שאני נולדתי אופטימי חי אופטימי ואני אמות אופטימי ובזה נפרדו דרכנו. לאחר שנים נפגשנו אמרתי לה איך סבלתי כי הייתי אצלה רק פעם אחת וכל שאר הפצועים היו אצלה הרבה. מה לעשות, אני אדם שמח ואופטימי וככה אשאר״.
לאחר הפציעה עוד היה רוני שנתיים בקבע והשתחרר ב- 84לאחר בקשתו, "הבנתי שזה לא מה שאני רוצה וחולם, תמיד רציתי משק חקלאי". רוני התחתן בצבא עם גליה אשתו בת מושב אביגדור שהכירו עוד לפני הפציעה "היה משבר לאחר הפציעה אבל בסוף האהבה נצחה ואנחנו כאן ביחד" צוחק רוני. ב 84- קנו משק באביגדור, רוני החל ללמוד בפקולטה לחקלאות, בעלי חיים מעלה גירה והמשיך לחלום על חקלאות בדגש על רפת. לזוג נולדו להם 4 ילדים, טלאור, בועז על שם החובש שהציל את חייו, שחר וניצן. שחר עובד עם רוני ברפת, צמוד אליו והוא הבן הממשיך, שחר 29 נשוי ולשניים תינוק בן 5 חודשים.
החלום על רפת?
״תשמע, תמיד רציתי לגדל ירקות בבקעה אך בגלל הפציעה ירדתי מזה ואז קנינו את המשק באביגדור ואבא שלי היה סוחר בקר והיו לנו תמיד פרות בבית ברמלה. אז הגשתי בקשה להקים רפת והמושב חייב אותי להקים את הרפת עם חמי, פשוט לא ידעו איך לאכול אותי, בכל זאת נכה צה"ל קטוע שני רגליים זה לא משהו רגיל, ומאז אנחנו עם השם שלי ושלו שותפות כהן רוזנברג״.
האופטימיות נשארת גם במצב העכשווי?
רוני ״תשמע משהו עקרוני, הרפת כאן תישאר לנצח, נקודה. ולצד זה, אנחנו דואגים תמיד לשאוף ולהגיע למילה האחרונה של הטכנולוגיה, פשוט אין ברירה אחרת. שהצבתי ב- 2005 שער מפריד צחקו עלי, כיום כולם עושים זאת. אנחנו משתדלים להיות כל הזמן עם היד על הדופק, כי אין מקום
לטעויות, המדינה לא נותנת לנו מרווח נשימה. לכן אם בתוך תוכך החלטת שאתה בכל מחיר נשאר עם הרפת, צריך ללכת קדימה. עתיד הרפת תלוי בכמה תהיה מוכן להשקיע בה, אני רואה ברפת קודם כל אהבה ואחר כך ביזנס. אני מאמין באהבה ובעבודה קשה ולכן אני לא דואג מה יהיה״.
שחר, כגבר צעיר בעל משפחה צעירה, אתה לא חושש מהעתיד?
״אולי אני אופטימי מדי, אולי נדבקתי מאבא שלי, אבל לא משנה מה יהיה ומה הממשלה תעשה, כאן תמשיך להיות רפת בכל מקרה. אני מאמין ברפת שלנו ובענף שלנו ובעבודה קשה ולכן אני כאן״.
איך ההבדלים בין חורף לקיץ?
״בחורף אנחנו עומדים על 39 40 ליטר ובקיץ כשלושה ליטר פחות, אנחנו משתמשים בצינון עם מאווררים עיליים במהירות גבוהה בחצר המתנה. דבר נהדר".
רפת עושים באהבה
אנחנו יושבים במשרד ברפת, שחר, רוני ואנוכי, שותים קפה שחור, רוני מספר עוד סיפור על המלחמה, נזכר בחברים שנהרגו, אך תמיד, בסוף כל סיפור, מסתתרת בדיחה, חיוך, אופטימיות, אולי זו דרכו להתמודד עם המציאות המורכבת.
זו היתה אמורה להיות כתבה על רפת, חולבות, בעיות מקצועיות, שאלות על הרפת המשפחתית ועתידה. אך מהר מאוד הבנתי כי הפגישה הזו, היא הרבה מעבר לעוד היכרות עם רפת משפחתית. רוני כהן יכול ללמד אותנו על חיים באהבה, באופטימיות ולא הוא לא בורח מקשיים. שלא תטעו,
רוני כהן, הוא רפתן קפדן, השולט בחומר, לא מפספס כלום מהנעשה ברפת, קשוח, דעתן ומסמן מטרות. רוני כהן החליט לחיות את החיים, למרות הנכות הקשה, אפשר רק ללמוד ממנו. הרפת המשפחתית באביגדור, מנוהלת על ידי האב והבן, אם הייתי יכול להביא את שרי הממשלה לרפת בישראל, זו היתה ללא ספק הרפת הזו, ארץ ישראל העובדת, החרוצה והמתעקשת לשמר אורח חיים, למרות הקשיים העולם המשתנה.
3 דברים החשובים ביותר ברפת כיום?
רוני ״בעיקר אהבה, בשביל שרפת תצליח אין שעון, אין חוכמות בעניין. הרפת לא עוצרת אתה חייב להיות כל הזמן עם היד על הדופק. רואים את התוצאות מיד מול ההשקעה שלך״.
טיפ לרפתן המתחיל?
רוני: "בראיה שלי, חייבים לתכנן קדימה , אני ב- 4 שנים האחרונה קונה עגלות בלי סוף כי זה זול יותר מאשר לקנות מבכירות העולות הרבה יותר. זה משתלם הרבה יותר. ב- 2019 אני אנסה להביא עוד מכסה כבר פרסמתי מודעה ומאוד מקווה שנגיע לזה״.
אם היית יכול לפנות לשרי הממשלה מה היית אומר להם?
רוני ״אני הייתי אומר קודם כל כי עניי עירך קודמים וזה לא קשור רק לנושא החקלאות. ובאשר לחקלאות, צריך להבטיח הכנסה לכל עובדי ענף החקלאות. קודם כל איסור ייבוא של פירות וירקות, יוקר המחיה לא נקבע בחקלאות והגיע הזמן שכולם יבינו את זה. צריך לקבל החלטה אסטרטגית להחזיר את הייצור לישראל, אני לא מקבל את הטענה האומרת שלפתוח את השוק לייבוא מוזיל את המחיר, במבחן התוצאה המחירים רק עולים. דבר נוסף, שיעצרו את ייבוא הגבינות, למה לפגוע בענף כל כך חשוב שעובד כל כך יפה״.