הרפת המושבית עומדת בפני החלטות גורליות לגבי המשך דרכה והתנהלותה בשוק המשנה את פניו במהירות. לרואה חשבון דורון שטיין, שותף בחברת BDO ומנהל תחום מגזר תעשיה והתיישבות, אין בכלל ספק לגבי הדרך שבה החקלאות בישראל תשרוד וענף החלב צריך ללכת. החזון שלו אמנם אופטימי, אך רצוף החלטות משמעותיות. רו"ח שטיין מומחה בתחומו, העובד עם כ 200- קיבוצים ומושבים, לרבות העסקים הכלכליים והחקלאיים שלהם, בראיון מיוחד למשק הבקר והחלב, אומר לנו "ענף הרפתות עומד בפני שינוי רדיקלי אך אנשי הענף אינם צריכים לחשוש אלא להבין כי המציאות משתנה ומה שהיה לא יכול להמשיך ולהיות". חשוב להקשיב לו ולהבין קצת יותר טוב היכן מרוחה החמאה ואיך היא מתחלקת בין כל העוסקים בענף היצרנים-המתווכים-רשתות השיווק, הצרכן והסוחרים. בסופו של דבר, הכל עניין של מספרים
דורון שטיין מנהל את מגזר התעשיה וההתיישבות בחמישה סניפים הפרוסים ברחבי הארץ, מהדרום ועד קרית שמונה בצפון. החברה שבה הוא שותף, עובדת עם קיבוצים, התעשיה בקיבוצים, מושבים ומושבניקים. שטיין אומר לנו מיד בתחילת הראיון ״בעולם המושבי אין כמעט פעילויות שהן שיתופיות ולמעשה התעסוקה מנוהלת ל ידי המושבניק שהוא בעל העסק ולכן יש כורח הולך וגדל בידע עסקי כלכלי נרחב כמו גם פעילויות משותפות כולל איחוד רפתות״. רו"ח דורון שטיין מרצה במהלך הכנס על התנהלות של שותפויות במשק החקלאי.
שטיין: ״מיקוד ההרצאה יהיה בנושאים הבאים, הראשון, העוצמה שביצירת שותפות של מספר חקלאים, שליטת החקלאי על שרשרת האספקה עד לצרכן״. ייבוא מול יצוא ומי מרוויח?
"שאלה חשובה הסיבה שנדרשות שותפויות היא בעצם השחיקה המתמדת בתמורות לחקלאי, זה מצד אחד ומצד שני, עליה בתשומות ודרישות האיכות הן בישראל ובשווקי היעד. נוסיף לזה סיבה אובייקטיבית והיא התחזקות המטבע הישראלי המקטין עוד יותר את תמורות היצואן. זה המקום לציין כי התחזקות המטבע הישראלי פוגע פעם נוספת בענף החלב מאחר שמחיר הייבוא משתלם יותר. למשל, על כל דולר של עלות גבינה משלם היבואן רק 3 וחצי שקל בעוד שבעבר את אותו דולר הוא היה צריך לרכוש במעל 4 שקלים.
במצב הנתון כולנו מפסידים, אם אתה יצואן של תוצרת חקלאית, תקבל על אותו דולר פחות שקלים, כמו מגדלי הפלפלים שמכרו ברוסיה או בכל מדינה אחרת וקבלו פחות. לצערם פחות משתלם לייצא והם הרגישו את זה היטב בכיסם. בנוסף לכך, חקלאי שהסב את מכירות התוצרת שלו לתוך ישראל, מתחרה עם יבואן שלגביו היבוא משתלם יותר. ולכן, יצירת שותפויות בין חקלאים מביאה להתייעלות וכאן בדיוק אנחנו יכולים לסייע. ההתייעלות תבוא באמצעות כלכלה נכונה בתחום הרכש ומתחום עלויות העבודה, צמצום עלות המיסוי בדגש על ארנונה , מס הכנסה וביטוח לאומי. כמו כן אנו ממליצים על הקמת תאגידים משותפים לחקלאים עם יתרונות מיסוי לבעלים. יתרונות המיסוי נועדו למצות את הטבות המס והבאת מקסימום מזומנים לבעלים. בנוסף אנו מסוגלים לסייע לחקלאים ליזום או לרכוש נתחים נוספים בשרשרת האספקה, קרי, מהשדה ועד לחנות הקמעונאית״.
עולם המתווכים בחקלאות, עד כמה הם משפיעים על המחיר ויוקר המחיה?
״שאלת מפתח וחיכיתי לה, החקלאים נוטים לבוא בטענות אל הממשלה, בעיקר בתחומי המים, המחסור בעובדים זרים. אך שחיקת הרווחיות במרכיב הגבוה ביותר שלה, נמצאת דווקא במספר החוליות הגדולות מדי, בדרך מהחקלאי לצרכן. הייתי שמח באם החקלאים יתאחדו והיו יוזמים הקמה של מערכי מיון, אריזה הובלה והפצה לשווקים. כיום השוק פתוח ואינו תורם לרווחת היצרנים והצרכן וזה משפיע מיידית על המחיר. כיום פערי התיווך נעים בין 40 ל 60- אחוז מהתמורה המשולמת על ידי הצרכן. זאת במקום שפערי תיווך אלה יחולקו בצורה הגיונית בין החנות שבקצה האחד, לבין החקלאי״.
שטיין: "הפתרון מצוי בביטול המתווכים"
רו"ח דורון שטיין, אינו אדם תמים, כמומחה בעל שם, הוא בהחלט מודע כיצד מתנהלת הכלכלה ואילו כוחות פועלים בה. אך עדיין, הוא נשמע החלטי מאוד כיצד אמורה החקלאות בארץ לפעול וברזולוציה נמוכה יותר, כיצד ענף החלב ימשיך בדרך בטוחה יותר לעתיד.
בעצם אתה מצביע על אשמים ברורים ביוקר המחיה והם לא החקלאים?
״האשמים הם ברורים, המדינה עוצמת עין מתהליכים שקרו מתחת לאפה של השתלטות סוחרים על התוצרת החקלאית. קח לדוגמא, פלפל הנמכר לצרכן במחיר של בין 10 ל 14- שקלים לק״ג, מה שנשאר לחקלאי זה בין שקל לשלושה שקלים לק״ג, בעוד הסוחרים גוזרים קופון של לא פחות מארבעה עד שישה שקלים לק״ג, שזה נתון מטורף. מצב זה הביא בארבע השנים האחרונות לנטישת השדות על ידי אלפי חקלאים בעיקר באזור הנגב והערבה דבר הפוגע בפרנסתם, בביטחון המדינה המפקירה שטחי חקלאות ובכניסה של ייבוא זול ולעיתים פסול לאכילת בני האדם ממדינות שכנות.
זה נתון עובדתי שחייבים לטפל בו בכל המובנים שהזכרתי, כולל חשיבה על הביטחון התזונתי של ישראל כמדינה ריבונית. אני בהחלט מסכים כי בדו שיח בין החקלאי לצרכן, הפתרון מצוי בביטול המתווכים, צריך פשוט לבטל את זה״.
אתה אומר שענף החלב שונה למרות שגם בו ניתן לראות שחיקת רווחים ורגולציה מחמירה?
"כן, בהחלט, ענף החלב שונה מאוד במובן שהוא מתוכנן בעיקר דרך מכסות החלב, מכסות הייבוא וקביעת מחיר המטרה לרפתן. כאן אנחנו מגיעים להבדל בין הרפת המושבית לרפת הקיבוצית, הרפתות הקיבוציות השכילו להבין כבר לפני למעלה מעשור שהישרדות הרפתות תלויה באיחוד רפתות. בכדי להגיע לרפת שהמכסה שלה אינה פחותה משישה מיליון ליטר ואופטימלית עד ל- 10 מיליון ליטר.
לדעתי זה הכיוון של הרפתות בגלל שחיקת הרווחים שציינתי קודם. מרבית הרפתות המושביות לא עשו צעד דומה ונותרו רפתות קטנות, משפחתיות גם אם הם הוצאו מחוץ לישוב בדומה למה שנעשה בכפר ויתקין. לדעתנו איחוד רפתות הינו צעד הכרחי למי שרוצה להרוויח כסף בתחום החלב".
האם אתה חושב כי יש צורך הכרחי לשמור על משטר המכסות?
״התשובה היא כן ויחד עם זאת אני מאוד אבין את גישת משרדי האוצר והחקלאות שהדבר יותנה באיחוד רפתות. לדעתנו ענף הרפתות עומד בפני שינוי רדיקלי אך אנשי הענף אינם צריכים לחשוש אלא להבין כי המציאות משתנה ומה שהיה לא יכול להמשיך ולהיות. ענף החלב הינו ענף חזק ואני בהחלט אופטימי באשר להמשך עתידו ושגשוגו״.
וכאן שוב אנו מגיעים למחיר לצרכן וליוקר המחיה, נושא חשוב בסדר היום הציבורי?
״המחיר לצרכן יירד בין אם נרצה או לא נרצה, זו מציאות שחייבת להשתנות ולקרות. כעת נשאל את עצמנו, לא האם זה יקרה אלא מה אפשר לעשות שכזה יקרה בכדי לשמור על הענף והרפתנים. התשובה היא שוב חד משמעית, איחוד רפתות והתייעלות מחד, ושליטה של החקלאי על שרשרת האספקה של המוצרים שלו עד הצרכן, או לפחות עד החנות.
שלבי איחוד רפתות בקצרה?
״בחירת השותפים, בחירת האתר המיטבי, עריכת תכנית של ההשקעות הנדרשות, פניה למועצת החלב לאישור המהלך. הקמת שותפות עם ספרי הנהלת חשבונות, חשבון בנק, הנהלה, ומשרד רו״ח המתמקצעות בתחום בכדי לשמור על אינטרס הרפת ואינטרס השותפים. נדרשת רגישות לנהל מהלך שכזה וכמובן לתפעול פיננסי ביום יום״.
ומה תפקיד המדינה בכל התהליך מעבר לשמירת תכנון ומכסות?
"המדינה צריכה לחזור ולהציע מענקי התייעלות עקב השקעות הענק הנדרשות באיחוד רפתות. ההשקעות נעות בין 4 ל 10- מיליון שקלים לרפת משולשת בעלת מכסה של כ 10- מיליון ליטר. זו המגמה וזה העתיד. פתרון נוסף לרפתנים, הוא הקמת מחלבות, המדינה כבר הכריזה שהיא דורשת ומעודדת הקמת מספר מחלבות נוספות. למחלבה יש יתרון כאשר היא משרתת את האזור שהיא נמצאת עקב טריות והובלה, דבר המוזיל את התהליך והמוצר הסופי. דבר נוסף, חשוב לא פחות, הגיע הזמן לתת הטבות מיסוי לא רק ליצואנים אלא גם ליצרנים של מחליפי ייבוא. חוק עידוד השקעות הון חייב להשתנות ובדומה להטבות שהוא מעניק לתעשייה, יש להיטיב גם בענף החקלאות שהוא בעצם ענף זהה לתעשייה ומניעת ייבוא כמוה כייצוא".
תעודת זהות עסקית
BDO חברת ראיית חשבון בינלאומית שבסיסה בארה״ב. בארץ מועסקים בחברה כ 1300- עובדים בעשרה סניפים ברחבי הארץ. החברה מתמחה בעולם הפיננסי, נדל״ן, הייטק וטכנולוגיה, כמו כן מתמחה החברה בעולם התעשיה וההתיישבות וכמובן בעולם המסחר הקמעונאי. שטיין: ״במשך השנים למדנו להתאים את עצמנו לאוכלוסיות ולמגזרים הקשורים למקצועות הללו, כמו המגזר החרדי והערבי"
פחות תיווך יותר עצמאות
רו"ח שטיין: "היקף מוצרי החקלאות בישראל הוא כ 30- מיליארד ₪. 60% מסכום זה הינו "משחק הסוחרים" בעוד פחות מ 40% ממנו משולמים לחקלאים. כדאיות הייצור של החקלאי נפגעת עד כדי הפסד ממשי. הגרוע מכל הוא, שלא בלבד שהחקלאי מקבל תמורה נמוכה עד כדי גיחוך לעיתים, אלא הוא שלוקח על עצמו את כל הסיכונים. סיכוני החקלאים הינם מזג אוויר, זמינות מים, מלחמה במזיקים ומחלות, זמינות עובדים זרים וכמובן תנודות ביקושי השוק לתוצרת. את האחרון לא ניתן למנוע וזכותו של צרכן לקבוע מה יקנה ובאיזה מחיר. את הסיכונים האחרים ניתן לנטרל בחלקם, בודאי את אלה המתייחסים לעובדם זרים ומים".
השילוב בין ייצור ליבוא
"הטלת מכסים על יבוא ממדינות בהן עלויות השכר וההתייחסות להון האנושי הן מחפירים (שכר ממוצע של עובד תעשייה במזרח הרחוק – 50 דולר לחודש) הכרזה על כל מפעל יצרני, המחליף יבוא, כ-"מפעל מועדף" לעניין החוק לעידוד השקעות הון – קרי מענקי השקעה בגובה 20% מההשקעות בציוד ובמו"פ וכן מס חברות מופחת בשיעור 9% בלבד. המטרה, הקמה דחופה של מפעלים ישראליים המייצרים מוצרים המחליפים יבוא.על מנת ליצור "בוסט" ראשוני להקמת מפעלים – הקלה על רכישת מגרשים ותשתית על ידי מחירי מקסימום לשטחי המגרשים (מעין "מחיר למשתכן") שיעור מס חברות יהיה נמוך ככל שהערך המוסף הישראלי יהיה גבוה (מהפיכה בחשיבה- מס נמוך לא רק לפי אזור בישראל, אלא לפי שיעור הערך המוסף) הכרזה על מדיניות לפיה חברה מחו"ל הרוצה למכור מוצרים בישראל – תצטרך להקים מפעל יצרני בישראל, בו הערך המוסף המקומי לא יפחת מ 30% . צעד זה יאפשר את השילוב הנכון בין יבוא לבין ייצור מקומי.
