בשלוש השנים האחרונות הוא היה בצומת קבלת ההחלטות בענף החלב. ככלכלן ההתאחדות, ליווה שחר אור גבע את התהליכים הדרמתיים העוברים על הענף בכלל ועל הרפת הישראלית בפרט. רגע לפני שהוא ומשפחתו טסים לקליפורניה, מסכם שחר, דור רביעי למשפחת רפתנים, 3 שנים עמוסות וגדושות ואומר "הענף הוא חלק ממני וכך זה ימשיך להיות". ראיון אחרון ופרידה.
לאן אתם נוסעים, לכמה זמן והאם זה הסיפור של הגבר הנוסע בעקבות אשתו?
"קודם כל אני כמעט מרגיש צורך להתנצל על עזיבתי, אני עוזב בלב העשיה. למרות, שכאשר מסתכלים קצת על ההיסטוריה של ענף החלב בכלל והתאחדות מגדלי בקר בפרט, כל תקופה היתה גדושה בעשייה ואף פעם אין "זמן טוב" לעזוב. נגה, אישתי, סיימה את לימוד הדוקטורט של במכון ויצמן במדעי החיים והתמחתה בחקר מערכת החיסון. היא התקבלה לאוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה, ארה"ב לתוכנית השתלמות, בתר דוקטורט (פוסט- דוקטורט) בתחום של חקר מערכת החיסון במוח (נוירואימונולוגיה). השתלמות כזו עורכת סביב ה-5 שנים אנחנו מתכננים לשוב לאחר מכן".
הדוחות הכספיים של ההתאחדות, שאושרו לאחרונה, מה לדעתך ההישגים המתבטאים בהם?
"ההישג הכי משמעותי הוא כמובן היפוך המגמה, לאחר 3 שנים של ירידה ברווחיות מתוכן שנתיים (2013,2014) עם הפסד, בשנת 2015 ההתאחדות רשמה רווח. הישג נוסף הוא עיתוי הצגת הדוחות. אם בשנים עברו קרה שההתאחדות אישרה דוחות כספיים במועצת ההתאחדות בחודש יוני (אמנם מקרה קיצון אבל קרה) השנה עמדנו בסוף מרץ עם דוחות מוכנים. זאת בזכות עבודה מאוד מסודרת של מחלקת הכספים שהקלה על ארגון החומר עבור רואה החשבון. מבחינת תכולת הדוח הוא משקף עלייה בגבייה מהרפתנים שאושרה בתחילת שנת 2015 וצמצום עלויות של הנהלה וכלליות. בנוסף משקף הדו"ח התייעלות בעבודת המעבדה. הישג נוסף הוא התמודדות עם ירידה משמעותית בערך היורו (הפסד של כמעט חצי מליון ₪ בירידת ערך) אשר לא הביאה להפסד (כלומר התייעלות תזרימית של 1.2 מליון ₪".
כיצד התייעלה ההתאחדות בשנים האחרונות וזאת בהתחשב במצב הכלכלי בענף?
"עיקר ההוצאה בהתאחדות מגדלי בקר, כמו כל חברה הנותנת שירותים, היא כוח האדם. תכנית ההתייעלות שלנו כוללת אפיון תפקידים מדויק על מנת לגייס אנשים מתאימים ולשמור על תפוקה גבוהה, בנוסף השתדלנו למצות את כוח האדם הקיים כמה שיותר ולא לגייס אנשים חדשים במקום אלו שפרשו, אלא לחלק את אחריותם בין העובדים הקיימים. כמובן שלא בכל תפקיד ניתן לעשות זאת אבל אנו מחפשים את התפקידים שבכל זאת ניתן. התייעלות נוספת נרשמה בתחום ניהול המלאי ומעקב התקציב במעבדה. המעבדה, בניגוד ליתר המחלקות, עוסקת בניהול תהליכי ייצור (בדיקות החלב) ושומרת מלאיים גם של חומרי גלם (בקבוקי החלב טרם הבדיקה) וגם חלפים למכונות וארגזי ביקורת. באמצעות שימוש בנתוני הקיימים במערכת ובאפיון תכניות ניהול (בסיוע אדיב ממחלקת המחשב) הצלחנו לצמצם משמעותית את ההצטיידות ובמקביל להגדיל מלאים על ידי ניצול נכון ומעקב אחרי הציוד".
החידושים המשמעותיים בהתאחדות, בכל הקשור לצמיחה והתחדשות במישור הכלכלי ובכלל?
"תפקיד ההתאחדות ככלל הוא לזהות פערים ובעיות מערכתיות אצל הרפתנים ולפתור אותם. מוטלת עלינו החובה להוציא את הפתרונות לפועל בדרך המועילה והיעילה ביותר. בעיני, זיהוי תהליכי צמיחה והתחדשות בפאן הכלכלי חייבים להיות מזוהים או עם הגדלת היעילות או עם יצירת שירותים חדשים. בנושא הגברת היעילות עשינו עבודה רצינית בכל נושא כוח האדם. אנו מנסים כיום פיילוטים הן במעבדה והן בשירותי ביקורת החלב על מנת לספק את השירות בעלות נמוכה יותר. בנוסף אנו מנסים לקדם יצירת מקורות הכנסה חדשים בהתבסס על הידע הארגוני הקיים כיום במערכת. ישנם מספר פרויקטים (כמו פרויקט תחזית ייצור החלב לתנובה) שנמצאים בעבודה או לקראת עבודה. המטרה בסוף היא להקטין את התלות בגופים חיצוניים מחד ולא להגדיל משמעותית את עלות השירותים לרפתן מאידך – לצורך זה עלינו לייצר מקורות הכנסה שאינם מוגדרים כ"תמיכה" או השתתפות אלא מכירת שירותים לשאינם חברי אגודה".
העתיד טמון ברפת חכמה
כבן למשפחת רפתנים, באיזה פעולות ניתן לנקוט בכדי להשיב את האטרקטיביות של הענף בעיני דור ההמשך?
"השאלה הזאת בעיני בעייתית. ראשית, מבחינה היסטורית, ב100 השנים האחרונות אנו רואים תופעה שהילדים לא בהכרח עובדים במקצוע של ההורים. זה לא קשור למה עושים ההורים. ישנם מדענים שבניהם אומנים, בנקאים שבניהם אנשי מחשבים וכו'. בענף הרפת יש דור המשך בחלק לא קטן מהרפתות ובחלקן אין והבעיה היא אינדיווידואלית יותר ממה שהיא מערכתית. אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהאהבה למקצוע היא גנטית אולם מי אמר שבהכרח "דור ההמשך" שלנו הוא ילדינו? אולי זה הילד של השכן הפרחן הרוצה להיות רפתן? לגבי שאלת האטרקטיביות אני חושב שאנו בכיוון הנכון – ככול שנשכיל להכניס יותר "שכל" לרפת וככול שנשכיל להגדיל את הרפתות כך יעלה קרנו של המקצוע. סבי עבד ברפת כל חייו, השקיע ופיתח אותה ולקח עד גיל 70 פחות ימי חופש ממה שאני אקח עד גיל 35. בנוסף, למעט סבתי אבי ודודי הוא עבד לבד, ללא עמיתים לעבודה. שיחות ה"ברזייה" שלו היו בזמן הבילוי במחלבה או כשעלה למשרדים בכפר – התיאור הזה לא ישמע מוזר לאף רפתן כמובן אבל ישמע מאוד לא מושך למי שלא "משוגע לדבר". רפתות משותפות שיאפשרו חופש (בגלל ריבוי עובדים) אינטראקציה עם אנשים, עלייה ברמת הרווחיות וטכנולוגיה יכולות להתאים לציבור מסוים של אנשים שהיום הרפת המושבית הקטנה פחות מושכת אותו. הצד השני הוא שאולי חלק מהילדים החוזרים היום למשק לא ירצו לעבוד במשק גדול ומתועש. לסיכום אני לא חושב שיש נוסחה שתחזיר באופן אוטומטי את ילדי הרפתנים לרפת – ההורים שלנו עובדים קשה מאוד כל חייהם כדי לספק לנו את האפשרות לבחור כיצד טוב לנו לחיות ואנו, אסירי תודה, ממלאים את מבוקשם ובוחרים מה שטוב לנו וזה שונה כמובן עבור כל אחד מאיתנו".
הרפת המשפחתית נמצאת בקריסה מתמשכת, האם ניתן בכלל להצילה ואם כן, מה צריך לעשות בכדי שזה יקרה?
"השאלה הזו מורכבת והתשובה הכי טובה היא תשובה של כלכלן: "תלוי". תלוי כיצד נגדיר רפת משפחתית. אם נגדיר רפת משפחתית כרפת של רפתן בודד שחולב 40-50 פרות, קונה שירותים מגופים פרטיים וצריך לעמוד בדרישות מחמירות של איכות החלב, איכות הסביבה, רווחת בעלי חיים ווטרינריה אז אני סבור שהתשובה היא שלילית. לא ניתן לשמר לאורך זמן רפת במודל הזה. אם נגדיר רפת משפחתית כרפת בבעלות של מספר משפחות שעובדות בשיתוף ומנצלות את היתרון לגודל כדי להגדיל את הרווחיות לליטר אז ניתן לשמר מבנה כזה. התופעה הזו אגב איננה ייחודית לרפת וגם לא לחקלאות. האם ניתן, לאורך זמן, לשמר מכולת משפחתית? חשוב לזכור, בסוף אנחנו מייצרים חומר גלם באנגלית commodity וקשה לייצר ערך מוסף לחומר גלם במסגרת קטנה להוציא מוצרי בוטיק כמו חלב אורגני למשל. המשמעות היא שהמחיר משמעותי מאוד ולרפת קטנה קשה להתחרות במחיר".
המשבר בענף החלב, מה לדעתך הפעולות הנכונות שהממשלה צריכה לנקוט בכדי לשמרו, לאור השחיקה ברווחיות?
"קודם כל הממשלה צריכה להחליט מה היא משמרת, את המשבר או את הענף. נכון להיום אני לא בטוח שהממשלה החליטה. על מנת לייצר תכנית עבודה עבור כל גוף ובטח עבור גוף כמו ממשלה יש צורך בהגדרת מטרות ויעדים. הממשלה צריכה להגדיר את תפקידי ענף החלב. האם ענף החלב צריך להבטיח עוגן פרנסה בפריפריה? האם ענף החלב צריך לספק את כל תצרוכת החלב של מדינת ישראל? אולי די לו למשק החלב שיספק את התצרוכת הניגרת והשאר יגיע בייבוא? אני לא מתיימר להחליט עבור הממשלה אבל ברגע שתתקבל ההחלטה הממשלה תדע לבצע. אנשי המקצוע במשרדי הממשלה מקצועיים מאוד ויידעו להוציא כל תכנית אל הפועל בצורה טובה אולם נדרשת החלטה ברורה. התחושה היא שאין החלטה לגבי תפקיד הענף ואם יש החלטה אז פקידי הממשלה לא מתודרכים בהתאם. מצד אחד פתיחת ייבוא ומצד שני תמיכה במשקים קטנים, שני התהליכים הללו לא הולכים יחד. שימור משק קטן בהכרח חייב הגנה מיבוא. הדבר הנכון ביותר לעשות הוא לייצר וודאות ולא בלבול. נניח ורוצה הממשלה לעשות שינוי אסטרטגי בענף, תתכבד ותכריז על מספר שנות הסתגלות בהן לרפתן יש וודאות לגבי הייצור שלו וזמן להיערך. בתום התקופה כל רפתן ידע להציב את עצמו במצב הטוב ביותר אל מול השינוי, אם בסגירה ומכירה ואם בהגדלת כושר הייצור. אם הממשלה חפצה בשימור המשטר הקיים שתצהיר על כך בגלוי ותסייע לרפתנים לעשות את מה שהם עושים הכי טוב -מייצרים חלב איכותי במחיר סביר.
לדעתי האישית כאזרח וכלכלן חקלאי אני חושב שבהינתן המציאות בה אנו חיים התכנון הוא הפתרון הטוב ביותר לקיום משק חלב איכותי ואספקה סדירה לצרכנים אולם זו דעה אישית ומושפעת כמובן מהסביבה בה גדלתי ומהפוזיציה בה אני נמצא כעת".
חוסר אמון בהצעת משרד החקלאות
מה דעתך על הצעת משרד החקלאות לתמיכה ישירה בחקלאים?
"הבעיה בהצעת משרד החקלאות היא חוסר אמון. תמיכה ישירה, בניגוד למשטר מכסות, נתפסת כמדיניות נזילה החשופה לשינויים רדיקליים. מה קורה בשנה של גירעון תקציבי שנובע לצורך העניין מירידה בעסקאות בענף הייטק? האם הממשלה תקטין את תמיכתה בחממות טכנולוגיות או את תמיכתה בענף החלב? מבחינה כלכלית אני חושב שמדיניות של תמיכה ישירה עשויה גם לעודד חוסר יעילות, הרפתן יתחשב בתמיכה כהכנסה קבוע והאופטימיזציה שלו תיעשה כנגד זה כלומר, לא בטוח שישתלם לו להשקיע בהתייעלות. חשוב להבין, המדיניות הנוכחית קובעת מדד, הוא מחיר המטרה. מרגע שנקבע מחיר המטרה כל רפתן עושה את המקסימום שהוא יכול על מנת "להכות את המדד" כמו שאומרים בשוק הפיננסי והמשמעות היא לייצר במחיר הנמוך ביותר שהוא יכול על מנת להשאיר אצלו חלק גדול יותר מהתמורה וזה מה שמביא לתוצאות טובות כל כך במשק החלב. אגב למעט מחיר המזון שהוא גבוה מאוד בארץ, בכל יתר הפרמטרים, אלו שתלויים ברפתן, הרפת יעילה מאוד בהשוואה עולמית ( ראה עבודתה של ד"ר יעל כחל ממשרד החקלאות שהוצגה בכנס מדעי הבקר האחרון). לסיכום אני לא חושב שהמדיניות הזו נכונה".
ואם מדברים על חוסר אמון, המשבר מול משרד החקלאות, דעתך?
"בתור בוגר משרד החקלאות אני יכול להגיד בביטחון שיש דילמה במשרד החקלאות לגבי תפקידו בין משרד החקלאות לבין משרד ה"חקלאים" – אני חושב שאין דילמה משום שאין חקלאות ללא חקלאים. המשרד צריך לעשות כל שביכולתו על מנת לייצר לחקלאי סביבה נוחה לעבודה. הדאגה ל"יוקר המחייה" מסירה אחריות מהממשלה ביחס למועסקים במשק – כל מגזר שנבחן אותו כמגזר נפרד לא מצדיק שכל יתר האזרחים ישלמו יותר, בגלל זה אין טקסטיל בארץ יותר ובאמת בגדים עולים פחות אולם אם נבטל את מבחני לשכת עורכי הדין, נסגור את התעשייה, ניתן לחקלאים לפשוט את הרגל וכו' אולי באמת יהיה כאן זול אבל למי יהיה כסף לקנות משהו? כולנו נחייה מדמי אבטלה. אני סבור שיש צורך באיזונים. צריך לקבל החלטה על מה משלמים יותר ולדעת לתמוך במגזרים הללו. לגבי השאלה אני חושב שמשבר אינה המילה הנכונה. משרד החקלאות מנסה לקדם רפורמות שלא כולן רעות לנו – אנחנו צריכים לשקף לו עמדותינו ולקוות שיקבלן. חשוב להבין – חובתנו איננה למשרד החקלאות, חובתינו היא לספק תוצרת חקלאית למשקי הבית – כך היה מראשית ההתיישבות החקלאית בארץ ישראל וזה נכון גם להיום. עלינו להוכיח לאזרח שבכל אקלים פוליטי, מדיני ומטאורולוגי המגזר החקלאי יקום השקם בבקר ויעבוד מאוד קשה על מנת לספק תוצרת חקלאית באיכות גבוהה ומחיר סביר".
האם לדעתך קברניטי הענף והמוסדות, עושים מספיק בנושא יחסי הציבור לענף והאם צריך לדעתך לצאת בקמפיין אגרסיבי למודעות הענף ומיתוגו?
"המבחן הטוב ביותר לשאלה הזו היא הביקוש – כל עוד הביקוש עולה עלינו להיות רגועים אם חלילה תתחיל צניחה דרסטית בביקוש זה צריך להדליק נורה אדומה. אל לנו להיגרר למלחמות שלא נוכל לנצח (לדוגמה מול ארגוני צעב"ח) כול עוד הם צורחים והציבור צורך מצבנו טוב".
לאור כל הנעשה בענף, איך אתה רואה את עתידו בעוד עשור?
"אני מניח כי עשור מהיום נראה עדכון למדיניות התכנון הקיים. קשה להאמין שהוא יבוטל אבל יהיה עדכון. אני חושב שנראה רפתות יותר גדולות ובתקווה נראה גם רפתנים מאושרים יותר"
מילות סיכום?
"כן, לסיכום אני רוצה להודות להנהלות ההתאחדות בשלוש השנים האחרונות על שנתנו לי הזדמנות להוביל שינויים חשובים על מנת להצעיד את הארגון המקצועי הזה קדימה. אני רוצה להודות ולשלוח אהבה רבה לכל עובדי ההתאחדות על שיתוף הפעולה וההירתמות לשינויים שלא תמיד היו קלים להם. יותר מכולם אני רוצה למנכ"ל ההתאחדות, אביתר דותן, שנתן בי אמון ונתן לי את היד החופשית לפעול מחד והיווה עבורי איזון, בלם ומורה מאידך. למדתי בתקופה הזו המון, התנסיתי בניהול על כל גווניו. אני עוזב עם תחושת סיפוק גדולה על העשייה ועם טעם של עוד על השפתיים ואני חושב שזאת הדרך הכיפית ביותר להיפרד. אני מאוד מקווה להישאר מחובר ומעודכן (ברור לי שלא באותה רמה) ומקווה שיזדמן לי בעתיד לתרום שוב לענף החקלאי הכי מפואר שיש בישראל, תודה".