ארכיון של: 2016

הן אוהבות את ריח החציר בבוקר, מזהות את הפרות בשמן. יש להן ביקורת על ההתנהלות הממשלתית אך הן בטוחות כי הענף ישרוד כי הוא חשוב לכלכלת ישראל. הן מרכזות רפתות בדרום הארץ ("אל תקרא לנו מנהלות") ולא, אף מילה על פמיניזם, כמעט. יום בחברתן של שלוש נשים במגפיים. סילבי גרין, רפת אורים

הכניסה לקיבוץ צאלים יפה, ירק וצמחיה, נוי פורח באמצע המדבר. רואים שזה מקום של אנשים שנטעו כאן את ביתם ואוהבים אותו מאוד. קיבוץ צאלים עדיין קיבוץ שיתופי למהדרין, מהמעטים שנשארו בארץ, חוץ מענף המזון. בחדר האוכל משלמים סכום סמלי, חדר האוכל פתוח לארוחות צהריים בלבד חוץ מארוחות שישי ופעם נוספת בשבוע. ענף גידולי שדה גדול, משותף עם קיבוצי גבולות וסופה, לול משותף עם חברת קורניש, ענף תיירות בצמיחה, מפעל ניסיוני למחזור פסולת אורגנית. מרכז פיתוח מכני גדול ובית ספר לנהיגה. כמו הקיבוץ, גם רפת צאלים מטופחת ונקיה ומבלי להיכנס לסוג של הכללה, היד הנשית מורגשת שם. ברפת צאלים כולם עושים הכל,

לרגל המהדורה החגיגית לכנס מדעי הבקר, שאלנו רפתנים שש שאלות זהות בנושאי הרפת והעתיד. הרפתנים, שבזכותם ובזכות עבודתם, ענף החלב ממשיך להתקיים מדברים, חלקם באריכות, חלקם מקצרים אך המהות נשארת וסוג של אופטימיות גם, כי כמו שאמרו כולם, אי אפשר להיות כיום רפתן מבלי להיות אופטימי.

את שמואל בלברמן (שמיל) מיותר להציג, הרפתן הוותיק מניר יצחק, נחשב לאחד מהמוכרים בקרב אנשי הענף. בשיחה גלויה, הוא מדבר  על החששות, העתיד והתקוות. שמיל, רכז התארגנות הרפתות ברמת הנגב גאה לומר כי "הביצועים שלנו הוכיחו כי אנחנו רמה אחת מעל כולם". בכנס הרפתנים שנערך ביד מרדכי החשש מהעתיד לבוא היה לשיחת היום, כמו גם […]