דבר העורך – שנה טובה | מחבקים את העוטף | שדה התעופה בנבטים – ראובן זלץ
דברים בשם אומרם – חייבים לייצר ודאות כלכלית ארוכת טוח – ליאור שמחה
ענף בכותרות
יצוא חקלאי לאיחוד האמירויות?
תאילנד ברשימת המדינות הירוקות | נחשף בית מטבחיים פיראטי
מכרז פרי רבייה
מנכ"ל משרד החקלאות בפנייה לפרויקטור הקורונה ולמנכ"ל משרד הבריאות: השאירו את שווקי המזון פתויחים, אם יוחלט על הטלת סגר
משרד החקלאות – ד"ר נחום איצקוביץ, מנכ"ל משרד החקלאות "התכנון בענף החלב הכרחי" – ראובן זלץ
מועצת החלב – ראיון עם אלי ג'ורנו, סמנכ"ל מועצת החלב "שוב הוכחנו למי שהיה זקוק להוכחה, שיצור מקומי חשוב לביטחון המזון בישראל" – ראובן זלץ
שיאון – גיורא פוין "הרפתנים הם שותפים בכירים בכל הנהלות הגופים בענף" – ראובן זלץ
נוקדים. COM
טור נוקדים – אילנית דעדוש קלפון
חופש תנועה בעת אבחון אולטרסאונד – יוסי לפר
בן ממשיך טור אישי – עשרים שנה אני רופא ובחים לא הייתה קריאה ביום כיפור – ליאור גולן
באה מאהבה – טור אישי של מנהלת רפת – זרה לעבודה זרה, או ההון האנושי חלק 2 הגר קון, מרכזת רפת צאלים
סיור ברפת מושבית – על גבינות ואהבה ארץ ישראלית בימי קורונה – ראובן זלץ
כנס יצרנים יטבתה – מחלבת יטבתה עליה במכירות, דאגה לרפתות – ראובן זלץ
רווחת בעלי חיים – ד"ר סיון לאקר: "יש צורך לשלב ידע מתחום רווחת בעלי החיים בכל תכנון מבני ברפת" – ראובן זלץ
מעקב שדה התעופה – שרת התחבורה תומכת בהקמת שדה התעופה הבינלאומי בנבטים – אייל בצר ראש מועצה אזורית עמק יזרעאל "מברך על החלטת השרה רגב" – ראובן זלץ
סיור ברפת מושבית – רפת ארגד מכון חדש וציפיות לעתיד טוב יותר – ראובן זלץ
מחבקים את רפתני העוטף -פרויקט מיוחד – ראובן זלץ
רפת עלומים
רפת ״חלב לבן״ קיבוץ כיסופים
רפת נירים
רפת עין השלושה
רפת ניר מעון, שותפות של קיבוצי ניר עוז וניר עם
רפת ניר יצחק
רפת נחל עוז
ליאור שמחה: "מחבקים את העוטף"
ממשיכים להוביל בכל מצב
הרפתות המשפחתיות בסמוך לעוטף
נעה – פיתוח פרויקט תבל מערכת נתונים חדשה לשימוש הענף
צינון
עדכון ל 2020- לעומס חום והקלתו – פרופ. ע. ברמן
יש חשיבות רבה גם למצב הגופני של הפרות שממליטות בקיץ – ישראל פלמנבאום
בקר לבשר – הפוטנציאל הגנטי של בקר מקומי מגזע בלדי ותרומתו האפשרית לאיכות הבשר – עינב שור שמעוני, אריאל שבתאי, פרננדו גרסיה, רתם אגמון, מירי כהן-צינדר
בריאות עטין – טיפול בדלקת עטין קלינית ותת-קלינית בטכנולוגיית גלים אקוסטיים Acoustic Pulse Technology בפרות חולבות – גבריאל לייטנר, אדי פפירוב, דני גלעד, גיל חכים
תאגיד
נתחיל אולי באמירה, תאגיד או קואופרטיב , מהלך מתבקש, אבל.
והאבל הזה מתייחס להרכב הקואופרטיב. הרעיון של איחוד כוחות לכדי גוף בעל השפעה הוא נכון וקיים ברחבי העולם ואף פועל בהצלחה במדינות רבות, גם בישראל הוקם עוד בתחילת המאה הקודמת קואופרטיב חקלאים שידע להשיא ערך לבעליו[תנובה] אבל, אליה וקוץ בה. תנובה, או קואופרטיבים ברחבי העולם מאגדים בתוכם בעלי עניין הדומים פחות או יותר בהיקפי היצור שלהם ויש מפגש אינטרסים ואילו בקואופרטיב המדובר כעת, אלה לא מתקיימים. החיבור בין ארגון ליחיד הוא כמו החיבור בין פיל לנמלה. האינטרס של הבאת ערך מוסף לבעלים משותף לכל היצרנים , השאלה היא מה המניע שבבסיס התהליך וכלל לא ברור שכאן מתקיים שיתוף אינטרסים. נדמה שעוד לא עבר דיי זמן בכדי שנשכח את נכונות גרנות לוותר על אגורות במחיר המטרה ועל המהלך שהוביל לקבלת מתווה לוקר בו נקבע העיקרון ששכר הרפתן נתון למשא ומתן . לארגון שהרפת בו היא עוד פריט בתמהיל הכלכלי והרצון שלו לשאוב את מירב אמצעי היצור לתוכו, ויתור על אגורות ספורות במחיר המטרה [כשברור שהן יכולות להגיע רק משכר הרפתן שכן כל יתר המרכיבים במחיר המטרה קשיחים ולא ניתנים לפגיעה] אינו דבר בעייתי כל עוד יתר המרכיבים בשרשרת הערך ממשיכים להביא תשואה נאותה, אצל המושבניק, כל פגיעה בשכרו זו שאלה קיומית של להיות או לחדול, ראינו כולנו את תנועת חיסול הרפתות המשפחתיות עם קבלת מתווה לוקר[בוודאי יהיו שיאמרו שזה היה קורה בכל מקרה, אולי, אבל לוקר האיץ את התהליך ולמעלה ממאה וחמישים רפתות משפחתיות התחסלו באותו המהלך] כשאומרים חיבור בין מושבים לקיבוצים, אז קיבוצים ברור מהם, ארגונים אזוריים שמנהלים את המהלך , כשאומרים מושבים, אין בזה בעצם כלום היות ואין " מושבים". מטבע בריאתו, מושבניק הוא הארגון של עצמו, כלומר אין איזו התארגנות על שמקבלת החלטות באופן מאורגן ומכך יוצא שרעיון הקואופרטיב הזה הוא חיבור בלתי אפשרי בין מושבניק לארגון.
לא בכדי נבחרו מי שהובילו את ההתאחדות בשנים האחרונות להוביל את המהלך, בסופו של דבר הם שליחיו של ארגון שמטרתו היא לרכז מאמץ של הארגונים ששלחו אותם להוביל את ענף החלב להתרכז תחת שליטתם. הדיכוטומיה הזו בין ארגון לבין הפרט אינה ניתנת באמת לישוב ולכן כל הכדאיות מבחינת המושבניק מוטלת בספק שכן מה יהיה כוחו בתוך ארגון שמראש הוא נכנס לתוכו כנחות מבחינת יכולת ההשפעה שלו על קבלת ההחלטות. ההתנגשויות שאפיינו את השנים האחרונות [ועד הרפתנים] בין שני הצדדים בהתאחדות נבעו מהשוני המהותי בתפיסת הענף . קואופרציה יכולה להתקיים בין דומים, לא בין ארגון לפרט ולכן כפי שכבר הועלה הרעיון בעבר, יכולה להיות רק אפשרות ,אחת קואופרטיב מושבי ומקביל קיבוצי, שמשתפים פעולה נקודתית . בנוסף, גם בקואופרטיב כפי שהוצע מתקיימת דיכוטומיה נוספת, מחד, השאיפה של ארגון כזה היא למקסם את היכולות ולהביא למחיר גבוה ככל הניתן עבור ליטר חלב, מאידך כבעלי מניות בתנובה, מעוניינים להביא למחיר הנמוך ביותר לליטר הנרכש מהיצרנים. לכולנו ידוע שמחיר המנה הוא המרכיב הכבד בהוצאות הרפת והיה מתבקש שקואופרטיב שכזה מהיותו גדול ומשמעותי, יהיה זה שייבא את הגרעינים במחיר הנמוך ביותר לבעליו, אבל יבוא הגרעינים כבר תפוס ע'י חלק מחברי הקואופרטיב ועל הנתח זה לא יוותרו למען שותפיהם . כלומר פרט לריכוז מכסות החלב תחת גג אחד [דבר שיעניק כוח לארגונים הקיבוציים] אין באמת כל ערך מוסף למושבניק .ועוד נקודה. והיה והקואופרטיב יגיע למסקנה שיהיה זה נכון עבורו לרכוש מחלבה[ מהיותו גדול יצרני החלב] הרי ברור שזו השקעה כבדה, לארגון הקיבוצי, אין קושי להתארגן מבחינת גיוס הכסף ןזה בוודאי לא יהווה כל שיקול אצל חבר הבודד בקיבוץ, ואילו המושבניק שיידרש להכניס את היד לכיסו, לא יהיה מסוגל לעמוד בזה , הארגון כמובן יציע את עזרתו במתן הלוואה שתוחזר מהכנסות עבור החלב. כך יהפוך היצרן המושבי לבן ערובה שגם על צרורו הדל, תהיה משקולת ובסופו של דבר, רוב המושבניקים יפלטו מחוסר יכולת. ולכן באם רוצים להקים קואופרציה, הרי שזו יכולה להתקיים רק כשיש זהות אינטרסים.