כל הפוסטים בברפתות

רפת גבעת חיים מאוחד מנוהלת ביד רמה על ידי אורנה חיים, חברת קיבוץ הרואה ברפת ובחקלאות, סוג של שליחות, מעבר לאהבה הגדולה לענף. אורנה מפוקחת מאוד, לא מביטה לאחור ומודעת היטב למצב המורכב אך בטוחה כי הענף ישרוד ויתחזק, כמו שאר ענפי החקלאות. ואף מילה על הפילוג הסטורי, נו טוב, כמעט. גבעת חיים מאוחד הוקם בשנת […]

אי שם בקצה המדבר, החליטו כמה ישראלים חולמים, להקים רפת במקום שבו הקיץ לא נגמר. זה לא שיר, אלא מציאות מרגשת במושב עידן. ובמקום שבו עדיין יש חולמים, יש תקווה. רפת חדשה בערבה, אם חולמים, יכולים להגשים

  ערן ארז: "יש מספיק סיבות טובות, להשאיר את התכנון בענף" זה כלל לא מובן מאליו, שרפתני קיבוץ רביבים, המתמודדים מזה למעלה משנה עם מחלת הברוצלוזיס, חנכו לפני כחודש את אחד ממכוני החליבה הגדולים, המתקדמים והיפים בארץ. זה עוד יותר לא מובן מאליו האופטימיות של עובדי הרפת בכלל והמנכ"ל ערן ארז בפרט. הרפת מהגדולות והמוצלחות […]

כשהמליצו לי להגיע לרפת משפחת סקורצרו, לא ממש הבנתי לאן אני מגיע. אך לאחר כשעתיים בחברת האם שושנה ושני בניה, נח וברוך, יצאתי עם שק חוויות מיוחד במינו, על משפחה מופלאה, זן הולך ונעלם, של ישראל שורשית, ציונית, ישראל עובדת ואוהבת חקלאות ובעיקר, רפת. אם הייתי שר החינוך, ביקור ברפת הזו, היה נכנס מיידית, לתכנית […]

במאי 2015 החל לפעול פרויקט ערבה וזאת לאחר בעיות ומשבר כלכלי בחלק מהרפתות בערבה. כיום, ניתן לומר כי הפרויקט מצליח והתוצאות העסקיות מראות על שיפור של 100%

יוסי: "הרפת זה החיים והחיים זה הרפת" משפחת ויידה נכנסת לסטטיסטיקה של רפת משפחתית קטנה שעברה שינוי דרמטי בשנים האחרונות ויצאה לדרך חדשה, טובה יותר. מהעברת השרביט לבן ממשיך, דרך הכנסת טכנולוגיות והשקעות גדולות ועד לתקווה שמדינת ישראל תשכיל לשמר את הענף היצרני, החשוב והאיכותי הזה. יוסי ויידה הבן הממשיך "אני לא רואה דרך אחרת להישרדות הרפתות המשפחתיות, אלא בהכנסת דור ההמשך ודם חדש לרפתות"

הרפת בקיבוץ גזית, היא סוג של חלום רטוב לכל מי שעוסק בענף. סככות מרחביות חדשות , מכון חליבה חדיש שהחל לפעול לפני מספר חודשים ושני קיבוצים שהחליטו, להשקיע מיליוני שקלים למרות או אולי דווקא בגלל המצב בענף. ביקור ברפת העתיד.

הן אוהבות את ריח החציר בבוקר, מזהות את הפרות בשמן. יש להן ביקורת על ההתנהלות הממשלתית אך הן בטוחות כי הענף ישרוד כי הוא חשוב לכלכלת ישראל. הן מרכזות רפתות בדרום הארץ ("אל תקרא לנו מנהלות") ולא, אף מילה על פמיניזם, כמעט. יום בחברתן של שלוש נשים במגפיים. סילבי גרין, רפת אורים

הכניסה לקיבוץ צאלים יפה, ירק וצמחיה, נוי פורח באמצע המדבר. רואים שזה מקום של אנשים שנטעו כאן את ביתם ואוהבים אותו מאוד. קיבוץ צאלים עדיין קיבוץ שיתופי למהדרין, מהמעטים שנשארו בארץ, חוץ מענף המזון. בחדר האוכל משלמים סכום סמלי, חדר האוכל פתוח לארוחות צהריים בלבד חוץ מארוחות שישי ופעם נוספת בשבוע. ענף גידולי שדה גדול, משותף עם קיבוצי גבולות וסופה, לול משותף עם חברת קורניש, ענף תיירות בצמיחה, מפעל ניסיוני למחזור פסולת אורגנית. מרכז פיתוח מכני גדול ובית ספר לנהיגה. כמו הקיבוץ, גם רפת צאלים מטופחת ונקיה ומבלי להיכנס לסוג של הכללה, היד הנשית מורגשת שם. ברפת צאלים כולם עושים הכל,

לרגל המהדורה החגיגית לכנס מדעי הבקר, שאלנו רפתנים שש שאלות זהות בנושאי הרפת והעתיד. הרפתנים, שבזכותם ובזכות עבודתם, ענף החלב ממשיך להתקיים מדברים, חלקם באריכות, חלקם מקצרים אך המהות נשארת וסוג של אופטימיות גם, כי כמו שאמרו כולם, אי אפשר להיות כיום רפתן מבלי להיות אופטימי.